הצוות התחרותי של ורדי ולה בראשותו של ארז ורדי, יצא השנה להתחרות באחד השיוטים היותר נחשבים וקשים בים האגאי.
מדובר על תחרות שמתפרסת על עשרה ימים, הכוללת שיוטי ים פתוח עם מיילים רבים ( עד 150 מייל לשיוט כולל שיוטי לילה ) ושיוטים חופיים מקיפי איים.
הצוות כלל בוגרי ותלמידי בית הספר לשייט ורדי ולה אשר נהנו להשתתף בחוויה המסעירה והלא קלה, אך מאתגרת.
היכאטה אותה לקחנו היתה Elan 40 תחרותית בשם Venceremos ( אנו ננצח בספרדית ).
משתתפי התחרות בלגים השונים היו: ארז ורדי, אורן ורדי, איתן קפולניק, אמנון צבר, אסף פסח, ויקטור ורונקוב, נועם הלוי, רועי רבן ואחרונה חביבה שהצטרפה לשיוט האחרון - איריס אשוח "כי נמאס לי לשבת בבית מול המסך ולראות אותם אוכלים אדרנלין בכמויות בלי להנות מהארוחה :-)"
החלק הראשון של התחרות כלל שני לגים צמודים, ללא עצירות, ממפרץ פרליון עד האי פטמוס.
מסלול שאורכו 150 מייל, לקח כ 23 שעות עם הרבה קרבות צמודים, במיוחד אחד מאתגר במיוחד באמצע הלילה עם אחת הסירות היווניות.
היטיב להגדיר את זה יפה ויקטור ורונקוב, מהצוות התחרותי:
"אחרי 30 שעות של מתח, נשברנו ושכרנו חדרים עם מקלחות כדי להרגע. ראינו את הצד הטוב ואת הצד הרע של המטבע.
המזל שיחק לנו לא פעם ולא פעמיים, סיכנו את עצמינו, את הסירה וגם קצת שברנו שגרה לשאר המשתתפים בטקטיקה מיוחדת - איך ניתן להשיג סירות מהירות יותר ולהופיע לידן בבוקר לאחר לילה של מאמץ בלתי אנושי!
לא משנה באיזה מקום הגענו, כי בשבילי ארז הוא גאון מפרשנות אשר עם צוות תחרותי ותיק ומגובש יכול לנצח באליפות עולם. כל הכבוד לו!!!"
בסרטון הנל רואים את הקטעים היותר רגועים של הלג, כשעוד היה אפשר לצלם. שווה צפיה עד הסוף.
























את השיוט הזה הצוות של ורדי סיים במקום השלישי כללי, כאשר בלג הראשון ( זינוק ועד לילה ) הגיעו במקום השני.
לאחר מנוחה של כיומיים לכל הצוותים באי היפייפה פאטמוס, הגיע הזמן לתחרות השניה.
התחרות השניה היתה תחרות חופית אשר הקיפה את האי פאטמוס. תחרות קצרה ומאד אינטנסיבית. או כפי שארז ציין בראיון לטלויזיה היוונית: "אם בתחרויות ים פתוח הארוכות הצוות עובד במשמרות, פה בתחרות החופית כולם צריכים לתת פוש ולעבוד ביחד ללא מנוחה וללא הנחות"

























בשיוט הזה הצוות אכן עבד יפה מאד והיה מגובש ביותר. למרבה הצער לאחר שהסירה כבר החלה להתקדם לעבר המקום הראשון, נקרע מפרש החלוץ. החברה לא התייאשו ובכוחות אחרונים הגיעו לקו הסיום, עם מפרש ראשי בלבד.
יש לציין כי דבר זה הינו כמעט בלתי אפשרי, כמו לנסוע על רכב עם שלושה גלגלים ולהגיע ליעד, ובכל זאת רוח הקרב והתחרותיות של ארז והצוות לא נתנו להם לוותר. למותר לציין כי בעיה זו הורידה אותם למיקום כללי חמישי.

בסרטון המצורף מהשייט החופי ניתן לראות את עבודת הצוות בסירה ואיך זה גם נראה מבחוץ, בצילומי הטלויזיה היוונית:

























למחרת יצאנו לשיוט השלישי. גם הוא לא קל ומאד ארוף, כמו כן התחלפו חלק מחברי הצוות.
לג של כ 120 מייל מפאטמוס לאי מילוס. 
ברוחות חזקות של עד 50 קשר, ובתנאי ים לא פשוטים בכלל ולא צפויים גם על מארגני התחרות, הצוות סיים יפה ולא פרש כמו כמה יאכטות אחרות, למרות שהיו הרבה מאד קשיים בדרך, כמו מעבר צר בין שני איים ( מרחק מצד לצד כ 200 מטר באזור השוקע המירבי ) ברוח של 30 קשר וגלים בגובה של
מעל 3 מטר, עם סירה קטנה שלמרות היותר סירה תחרותית, אינה בנויה לתנאי ים כאלה.
גם פה היטיב לתאר ויקטור:
"טוב, מה אפשר להגיד על התחרות האחרונה שעשינו? בשתי מילים על 16 שעות?
זה היה 3 - 16 שעות של השרדות. למה? כי היה ים גלי מאוד, רוח שחוטפת מים מהגלים ומשפריצה עליך דקה אחרי שסוף סוף התייבשת, אני מת להשתין ומוכן כבר לעשות את זה במכנסיים כי בכל מקרה הכל רטוב.
קפוא, כי נכנסנו לערב ואין יותר שמש לחמם קצת, הסירה טסה עם הגל, ואז מגיע גל מאחור וכמעט הופך אותה ואת הקיבה שלך. הרוח דוחפת הצידה וארז צועק ונשכב על ההגה עם כל המשקל שלו ואין מה לעשות, כי לצמצם מפרש במצב הזה זו משימה בלתי אפשרית. אז לפחות טסים, סופרים מיילים וכל אחד חושב למה אני פה??? ותופס את החגורה של חבר צוות אחר שלא יעוף כמה מטר לים.
לא, וועדת התחרות לא תכננה את זה מראש, פשוט היתה רוח חזקה מהרגיל וחלק ויתרו, אבל אנחנו לא.
עקשן - ארז רצה להגיע לסיום ולהגיע ראשון והעקשנות שלו חדרה ונתנה בנו שורשים.
ליד הנמל התפנקנו בשוקולד ושחררנו אויר. האם היינו עושים כזה דבר בידיעה מראש? לא, המוח לא היה נותן, מזל שזה בא בהפתעה, והפעם הגענו ללא תקלות כואבות, אז הלב רגוע - עשינו 300% והיום הפסקה למנוחה, לגוף ולנפש, אוהב את כולכם!"

בסרטון זה ניתן לקבל טעימה קטנה ומסעירה בעיקר מתחילת השיוט:

























ואכן הגיע לחברה' לנוח יומיים אחרי התחרות. כל הצוותים, גם המיומנים ביותר היו עייפים ומותשים. הסירות נזקקו לתיקונים והשרירים למנוחה וחידוש כוחות.
בערב התקיים טקס חלוקת פרסים של אמצע התחרות, כולל ארוחת ערב מפנקת והרבה ראיונות של צוותי הטלויזיה המקומיים, אשר נתנו הרבה כבוד לצוותים הזרים שהשתתפו בתחרות.

























השיוט המסכם והאחרון היה גם הוא מאתגר ודי מתסכל. שיוט של כ 60 מייל מהאי מילוס חזרה ליבשה, לקייפ סוניון. לאחר זינוק מצויין ושמירה לאורך רוב השיוט על המקום השלישי, כמיילים בודדים לפני קו הסיום, נפלה הרוח והפכה לשתיל מוחלט. עמדנו כמעט שעתיים במקום, ולמרות שכמה סירות החליטו לפרוש, רוח הקרב של ארז והצוות אשר עשו את כל הדרך, עם כל הקשיים והחוויות מתחילת התחרות, לא נתנה להם לפרוש.
מה גם שזה ארז, וארז דוגל במה שכל חייו כשייט תחרותי לימדו אותו - לא פורשים.
לאחר כשעתיים חזרה הרוח ואנו חצינו את קו הסיום, עייפים, קצת מאוכזבים והרבה מרוצים ובמקום הרביעי לישוט הנוכחי.
בסופו של דבר הביאו השייטים של ארז ורדי תוצאה יפה מיקום כללי חמישי.
בהתחשב בכך שרוב הסירות היו מקומיות, עם הכרות מוקדמת של המסלול ותנאי הים האגאי, מגיע להם באמת כל הכבוד!!!
ומה היה לויקטור להגיד על זה?
"המרוץ הסתיים,שתיים בלילה, 15 שעות מקו הזינוק של התחרות האחרונה.
הגורל היטיב איתנו הפעם במתינות, לא היו כמעט גלים הוריקנים ורוחות מקפיאות.
בהתחלה אף היינו עם יתרון אסטרטגי ועברנו את היווני, אך בסופו של דבר, הוא עקף אותנו מהצד השני איפה שלא נפלה הרוח, בזמן שאנחנו שעה מחאו כפיים למפרשים שיתחילו להתנפנף.
ובכל זאת הגענו והנה אנחנו שוב במקום ה-4, הלכתי לישון, זה היה כיף! 
עכשיו אני יכול להגיד בגאווה, שהיינו חלק מזה, אפילו אם לא הראו אותנו בסרטון המסכם, אלא רק את המנצחים,
היינו שם איתם ולפעמים גם לפניהם, להתראות השנה הבאה".












































צילומים: ויקטור ורונקוב
עריכת סרטים: איריס אשוח