בסוף 2015, חציתי את האוקיאנוס האטלנטי, על יכטה עם אנשים שלא הכרתי קודם לכן. למה? ככה.
בדיוק כמו שאמר ג׳ורג׳ מאלורי כששאלו אותו למה טיפס על האוורסט, ״כי הוא היה שם״.
וגם כי היה לי משעמם.....

היתה חוויה מיוחדת במינה, נחשפתי לעולם שמתנהל על המים (במקביל לנו החיים על היבשה), אבל כשזה הסתיים, לא חשבתי שאמשיך להתעניין בעולם המים.

בתחילת 2018, כששום דבר טוב לא איים על ישראל, צריך היה לברוח לאן שהוא מידי פעם.
כהרגלי הלכתי לשבת מול האופק לחשוב, והים חזר.
וגם כי היה לי משעמם......

עברתי את כל בתי הספר לסקיפרים במרכז, כולם נחמדים, לכולם משרדים מדוגמים, חדרי לימוד, ״הפלגות נסיון״, כולם ממוקדי ״מבחן משרד התחבורה״, מבטיחים ללוות אותך עד הרשיון, לומדים בכיתה, וכמו שאמרו לי ״יש גם כמה ימי ים״....
אז זהו, שנחמדים לא הספיק, ״כמה ימי ים״ אחרי חצית האטלנטי לא הפיל אותי מהסיפון, ואני כבר זקן ומנוסה מספיק בשביל לזהות מכונת שווק משומנת היטב. 
חוץ מזה שאת הקונספט של לימודים בכיתה אני לא אוהב עוד מכיתה ב.
וזה גם נשמע לי משעמם.....

ואז פגשתי את ארז ואיריס. (הקרדיט לניקי גל, חבר שאותו מצאתי על האטלנטי, שהמליץ). 
איפה המשרד שלכם? שאלתי את איריס בטלפון, שנפגש שם.
אין משרד. תבוא אלינו הביתה. איריס אמרה, אז באתי (מהר הבנתי שכשאיריס אומרת-עושים, אפילו ארז יודע). גם ארז היה. גם תה צמחים. 
שאלתי מליון שאלות,חפרתי, לא ויתרתי. אין כיתה אמרו לי. לומדים על היכטה. וחומר עיוני-לבד. לפעמים, כשצריך, יש שעור עיוני בכיתה. 
עוד באותו יום נרשמתי.

ובדיעבד, זו היתה מתנת יום ההולדת הכי טובה שקניתי לי. 
לא היה משעמם לרגע אחד.

מפברואר עד אוגוסט, ימי שישי על היכטות של ורדיולה (ג׳יזל וגלמור) היו עיר המקלט שלי. 
משאיר את שבוע העבודה מאחורי, שוכח מימין/שמאל ומביבי/ליברמן/בנט/מירי רקב/כחלומון/יהיר/גבאי וחבריהם
ונוסע לעכו, לארבע שעות בים עם ארז או רוני, מבית הספר לשיט ורדיולה. 
לומד, מתרגל, מפנים לאט את תורת הים, דרך הרגלים והידים והעיניים, והגלים והרוח.

לפני שבוע נסעתי לסיכום הקורס ביוון. את יוון אני מכיר היטב (אחרי 10 שנות עסקים שם), אבל זו היתה יוון אחרת, יוון של פוסידון, יוון מהים.
אפשר לכתוב שנה על השבוע הזה. אחסוך לכם.

שבוע מרוכז שבו חוויתי כמעט הכל. הפלגות יום ולילה, רוחות קלות, שטיל מוחלט ורוחות של 25-30 קשר. מהחרטום, מהירכתיים ומהצד. עגינות מכל סוג, עוגנים תקועים , מיתרים תפוסים, מנועים נתקעים. מה שתרצו.
כל היום על גבול נפנוף. 
היה מספיק ים לכולם.
ולא היה משעמם.......

והיו תשעה אנשים בסירה אחת, שלא לדבר על הכלב (כי לא היה כלב). לכולם יתרונות וחסרונות.
מבחינתי, אחד הדברים שהים מלמד אותך - לשמור פרופורציות. 
גדול הים הזה, ואדם אחד על יכטה מול הכחול הגדול- לא נחשב משהו רציני. ולכן, כל הבעיות שיש בין אנשים על היכטה מתגמדות לאירוע זניח ולא חשוב. 
זה מה שמאפשר לי לקבל אותם כמו שהם, בלי לכעוס, ולהסתדר עם כולם. (תרגיעו, על היבשה זה הפוך....)
היה כיף עם כולם, וכנראה שהרווחתי עוד חבר. (אבל זה לסיפור אחר)

כמה מילים על ארז ואיריס. כי זה הולך יחד הורדי-אשוח האלה. 
הכרתי שני אנשים שהם ארבעה (כמו שאומרים הגששים-אתה, אני, סמי וסחבק). מקסימים אחד אחד, ומקסימים בריבוע ביחד.

כנראה שאין גל שארז לא מכיר, רוח שלא פגש, תחזית מזג אויר שלא חזה (האיש דני רופ על סטרואידים),ומפרש שלא מתח. אין מנוע שלא תיקן, עוגן שלא חילץ,
ותקלה שלא נתקל בה. 
ובדרך, נשאר ילד שובב, שבבוקר קודם קופץ למים אחר כך מתעורר, וכשהרוח עולה המצב רוח שלו עף לשמים. 
חיפשתי משהו פחות טוב לכתוב עליו (כי אפחד לא מושלם) בנתיים לא מצאתי. 
וכדי שהכל יהיה מושלם, יש את איריס על ידו. לא ״עזר כנגדו״, לא מאחוריו, על ידו !
ביחד השנים האלה זה שילוב של כל הזוגות המיתולוגיים שעולים על הדעת:בוני וקלייד, אמנון ותמר, שאול ויהונתן, קלרק גייבל וויויאן לי, ריצרד ואליזבט טיילור, הארי וסאלי, רומיאו ויוליה, מקס ומוריץ , סמי וסוסו, בץ ועוזה, שאולי ואירנה. הבנתם את הרעיון.

לסיכום, אם מישהו בקהל שוקל לעשות רשיון סקיפר:
- לכו ללמוד מארז שיש לו מי ים בורידים (ורוני המדריך התותח)
- תכירו את איריס, שלא מפסיקה לפזר חיוכים
- תלמדו ב״ורדיולה״
- אל תפחדו מנסיעות של שעה וקצת לעכו בימי שישי (אחלה חומוס ופאלאפל בונוס בסוף כל שיעור)
- שלא יספרו לכם שרשיון ISSA Off Shore, לא מספיק טוב בארץ (עושים הסבה לרשיון ישראלי בקלי קלות)
- תצאו לשבוע מסכם ביוון (גם אם תוסיפו קילו ותשתכרו מאוזו, זה הלימוד האמיתי)
- תלמדו מספיק כדי להרגיש בטוחים להפליג לבד או בפלוטילה עם ארז (תשאלו את שלומית ונתיב שהפליגו במקביל אלינו)

ואת כל זה אומר לכם לא סתם אחד, אלא סקיפר מורשה.
( אה, כן, שכחתי להגיד שעברתי את כל המבחנים של ISSA, הרשיון בדואר...)